יסודות הסיף: ארבע הפתיחות – לפצח את קוד ההגנה בלחימה בחרב
- Ministry of the Fence

- 11 בדצמ׳
- זמן קריאה 2 דקות
תקיפה והגנה בלחימה בחרב
"Now we will visualise a man in four quarters or parts, Above and Below and on both the Right and the Left... if you care to look, you see that humans are arranged in high and low and right and left parts."
Joachim Meyer 1570
האתגר:
אתם עומדים מול יריב, והוא מוכן מולכם. אתם רוצים לתקוף, אבל לאן בדיוק? הגוף שלו נראה כמו יחידה אחת, והחרב שלו מאיימת. התגובה הטבעית היא אולי להכות בעוצמה לכיוון המרכז ולקוות לטוב, או להסס בחיפוש אחר "פרצה" ברורה.
המטרות של קונספט הפתיחות:
האתגר הוא להפסיק לראות את היריב כ"מטרה" אחת, ולהתחיל לראות אותו כ"מפה" טקטית.
הרעיון הוא לא טכניקה מסובכת, אלא שינוי תפיסתי שנועד:
לפשט את קבלת ההחלטות: במקום אינסוף אפשרויות תקיפה, המקורות מצמצמים עבורנו את המטרות לארבעה "רבעים" בסיסיים וברורים.
לזהות הזדמנויות: להעניק לנו דרך מהירה לנתח את עמידת היריב ולזהות איזו "דלת" פתוחה ואיזו סגורה בכל רגע נתון.
לבנות טקטיקה: להשתמש בידע הזה כדי לבחור את ההתקפה הנכונה, או לפתות את היריב לחשוף פתיחה ספציפית.

הקונספט (איך חושבים על זה?):
במקום "ביצוע" פיזי, כאן מדובר ב"יישום" ו"זיהוי". כך תופסים את זה:
החלוקה (The Division): דמיינו את היריב מחולק מבנית על ידי שני צירים מרכזיים:
קו אנכי המחלק בין ימין לשמאל.
קו אופקי המחלק בין למעלה (Ober) ולמטה (Unter).
המיקומים (The Locations): יואכים מאייר מבהיר את המיקומים הפיזיים של ארבע הפתיחות הללו: שתיים עליונות באזור הראש והכתפיים, ושתיים תחתונות באזור המרפקים ופלג הגוף העליון.
החיבור להתקפה/הגנה: כאן טמון הבסיס לכל תורת הלחימה. העמידות (Leger) שלנו נועדו להגן על פתיחות מסוימות (ולעתים לחשוף אחרות כפיתיון). ההתקפות (כמו חמש 'מכות המאסטר') נועדו ספציפית לפרוץ או לתקוף את הפתיחות הללו. (ראו אוברהאו, אונטרהאו וכו').
מתי הרגע הנכון? (תזמון):
הקונספט הזה רלוונטי תמיד – מהרגע שהקרב מתחיל ועד סופו.
בכל רגע נתון, העמידה של היריב (ה-Leger שלו) והמיקום של החרב שלו בהכרח מגנים על חלק מהפתיחות וחושפים פתיחות אחרות.
ה"תזמון" הנכון לפעול הוא הרגע שבו זיהינו פתיחה חשופה (Bloss) שאליה נוכליכול להגיע בבטחה, או הרגע שבו אנחנו יוצרים פתיחה כזו אצל היריב בכוונה (למשל, על ידי התקפה מאיימת שגורמת לו להזיז את החרב ולחשוף מקום אחר).

שורשים במסורת:
הרעיון של ארבע הפתיחות הוא אבן יסוד מוחלטת במסורת הגרמנית של לחימה בחרב ארוכה ומוזכר על ידי מאסטרים רבים, כולל ליכטנאור. הציטוט של יואכים מאייר בתחילת הפוסט מסכם זאת בצורה מושלמת: הוא מבקש מאיתנו לדמיין את האדם כ"מסודר בחלקים גבוהים ונמוכים וימניים ושמאליים". זו לא המלצה, זו הנחת היסוד שלפיה מבינים את הלחימה.
טיפ למתקדמים:
אל תחשבו רק על ארבע הפתיחות של היריב; חשבו כל הזמן על ארבע הפתיחות שלכם. באיזו עמידה אתם בוחרים? איזו פתיחה היא משאירה חשופה בכוונה (כפיתיון), ועל אילו היא מגינה באופן טבעי? השליטה בקרב מתחילה בהבנה ובשליטה בפתיחות שלך.




תגובות